מילים: אנדריי מאלישקו
תרגום: אפרים דרור (טרוכה) לחן: ויקטור ביילי כתיבה (בשפת המקור): 1943 הלחנה: 1943
|
אלי סט 
שנת הקלטה: 3.2016
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת השיר מזכרונו של אלי סט. |
חבורת שהם 
מקור: תקליטור "הבה נשירה"(חבורת שהם)
בביצוע זה לא מושר הבית האחרון.
נכלל בתקליטור: הבה נשירהרבקה מירב 
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
השיר מפנקס השירים של רבקה מירב, את רובם למדה בתנועת "השומר הצעיר" בחיפה, במחצית הראשונה של שנות החמישים.
השיר העברי הוא תרגום השיר הסובייטי День пройдет и ночь пройдет ("יום עובר וליל עובר"). למרות שטרם נמצאה הקלטה של השיר בשפת המקור, תוויו (ר' להלן) ומחבריו ידועים משירונים אחדים, למשל: "שירי המלחמה הפאטריוטית הגדולה", מהדורה 7, בהוצאת איגוד הקומפוזיטורים הסובייטים, מוסקבה 1944, עמ' 23-25. מהשירונים עולה כי השיר נכתב ע"י אנדריי מאלישקו (שכתב באוקראינית) ותורגם לרוסית ע"י ס. אולנדר (סמיון יוליביץ' אוֹלֶנְדֶר (1907 - 1969). טרם אותר הטקסט האוקראיני של השיר ולא ידוע אם שירו של מאלישקו בשפה זו הולחן. תודה לאורי יעקובוביץ'.
מספר אלי ס"ט:
השיר היה שיר מקהלה ידוע. היה לי הכבוד לשיר אותו באמצע שנות החמישים במקהלת בית הספר בקיבוץ גבת בניצוחו של חבר הקיבוץ - הקומפוזיטור אברהם דאוס (ר' ביצוע לעיל). ייתכן שגם חיים שֹהם, על שמו קרויה חבורת שהם (המבצעת את השיר לעיל) שר גם הוא באותה מקהלה, ומשם הביא את השיר לחבורה. במקהלת ביה"ס בגבת השיר נקרא על-פי שורתו הראשונה: "איזה רוח, רוח סער רב"; גם שם - כמו בביצוע חבורת שֹהם - לא זומר הבית האחרון.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
גרסת המילים והתווים של השיר המקורי
אז מה הרימו, רגל או דגל?
מאת אלי ס"ט
כך או אחרת, מדובר בקריאה שהייתה נהוגה במצעדי הפגנת-נוכחות שהשתתפו בהן תנועות הנוער בשנות הארבעים והחמישים. צבי (גרימי) גלעד ז"ל, שתרם רבות לזֶמֶרֶשֶׁת, השתתף במצעדים כאלה בהיותו חניך תנועת "הנוער העובד" בקריית-חיים בתקופה זו, וכך סיפר:
את שיר לצעידה היו שרים במצעדי אחד-במאי שהתקיימו בחיפה. לא שרים באופן רצוף, אלא מפעם לפעם. בסיום כל מחזור שירה שכזה, היה הכרוז צועק: "הנוער - רֶגֶל!" ואנחנו היינו עונים: "ה-נו-ער ה-עו-בד!". כך, פעמיים-שלוש וחוזרים לצעדה שקטה, למקצב התוף של יוסל'ה אורג (לימים האקורדיוניסט המיתולוגי של להקת הנח"ל ושל "בצל-ירוק" – א"ס), עד לסבב הבא – שירה וקריאה. בתנועת "השומר-הצעיר" קריאת הכרוז הייתה: "שומרים רגל!" ותשובת הצועדים: "ה-שו-מר ה-צ-עיר!" וכו'. המקור המשותף לכל הקריאות האלו היה: "הרם רגל!" או "הרימו רגל!". ומה עניין הרמת הרגל לכאן? זה היה ביטוי למצעד. למשל: "הרימו רגל, הניפו דגל".
יורם ותמר גוז'נסקי זוכרים שבתנועת בנק"י (ברית הנוער הקומוניסטי) הקריאה הייתה "הנף דגל".
הביטוי "להרים רגל" או "להרים דגל" חוזר בשירים רבים, רובם סוציאליסטיים, למשל:
- שאו נס ציונה (הדגל הרמנו)
- מצעד פועלים (חד חד ותרי, שמאלה, רגל הרם)
- דגל אדום (קדימה קדימה קדימה / צועדת חזית אדומה / לקרב אחרון את הדגל הרם)
- קדימה (מתנוסס הנס על תורן / ... / הרימו רגל / הניפו דגל)
- שמאל (שמאל שמאל הרימו רגל)
- שיר הפועל (דגל על הרים הרימו)
- דגל העמל (הניפו דגל העמל / ... / הרימו נס העבודה)
- העלייה ירושלימה (אחד אחד קדימה / רגלינו נא נרימה)
- יום עובר וליל חומק (איזה רוח, רוח סער רב / ... / נס הרימו אל הקרב)
גוש "השומר-הצעיר" בהפגנת אחד-במאי, ליד בית מועצת פועלי חיפה, רח' החלוץ, חיפה תחילת שנות החמישים