מילים

בְּחֹרֶשׁ קָבוּעַ יֵשׁ וֶבֶּל צָנוּעַ
עוֹמֵד הוּא בָּדָד וְשׁוֹמֵם.
בֵּינוֹת הָעֵצִים רִנְנַת צִפֳּרִים
בַּקַּיִץ הוּא לֹא יְחַמֵּם.

הַרְחֵק מֵחָצֵר, הַרְחֵק מִגָּדֵר
הַרְחֵק מִוַּעֲדַת הַדִּירוֹת
בְּקֶרֶב הַוֶּבֶּל נִשְׁכַּח אֶת הַתֵּבֵל
נִחְיֶה כָּאן כְּזוּג אַרְנָבוֹת.

הָאֹכֶל בָּטוּחַ, יֵשׁ מִשְׁמִישׁ, תַּפּוּחַ
וְגַם פִּטְרִיּוֹת כָּאן לָרֹב.
אֶרְצֶה כָּאן לִקְבֹּעַ מָקוֹם לְמַרְגּוֹעַ
וְאֶת הַקִּבּוּץ לַעֲזֹב.
מקור: "עמנואל לין : רסיסי הווי מני אז [מילים בלבד]" , משמר העמק , תשל"א 1971 , 74

הקלטות (1)

הקלטת זמרדע ביצוע
0:00 0:00
שנת הקלטה: 24.10.1995

על השיר

שיר מקומי ממשמר העמק, מושר במנגינת "מרגניות" /"הרקפת". זהו חצי ראשון של טקסט, המושר בפי בחורה. המשך הטקסט, בפי הבחור, כתוב במשקל שונה ומותאם ללחן שונה.

לפי שלמה עומר (בן קיבוץ משמר העמק) וֶבֶּל הוא משהו בין אוהל לצריף הבנוי מפחים.

כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם