הקטן
גופן
הגדל
גופן
משל יותם
הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ. [קבלת פני הזית:] הִקָּבְצוּ נָא, הֵאָסְפוּ נָא וְנִמְשַׁח עָלֵינוּ מֶלֶךְ. הָלְאָה, הָלְאָה כֹּה נֵלֵכָה וְנַכְתִּירָה לָנוּ מֶלֶךְ. לֹא נָנוּחַ לֹא נִשְׁקֹטָה, עַד אִם נִבְחַר לָנוּ מֶלֶךְ. אֶל הַזַּיִת נְדַבֵּרָה וְהָיָה עָלֵינוּ מֶלֶךְ. [ויאמרו לזית:] מָלְכָה עָלֵינוּ. [ויאמר להם הזית:] הֲחָדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים? [העצים:] הָלַךְ לוֹ הַזַּיִת וַיִּפֶן לָנוּ עֹרֶף; וְעַתָּה – בְּמִי נִבְחַר? אֶל מִי נִפְנֶה? אָנָה אֲנַחְנוּ בָּאִים? [אחד העצים:] אַל נָא, אַחַי! חִדְלוּ לָכֶם מִבֶּכִי! שְׂאוּ עֵינֵיכֶם: [אחדים מן העצים:] הַתְּאֵנָה לִקְרָאתֵנוּ! [העצים כולם:] הַתְּאֵנָה לִקְרָאתֵנוּ. [העצים:] הִנֵּה, הִנֵּה הַתְּאֵנָה, נְקַדְּמָה בִּרְנָנָה: בּוֹא תָּבוּא אֵלֵינוּ, הִיא תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ. בּוֹאִי נָא, הַתְּאֵנָה! וְעָלֵינוּ מָלְכִי נָא. לָךְ לָעַד נַעֲבֹדָה, לָךְ בְּשִׁיר נִרְקֹדָה. [ויאמרו העצים לתאנה:] לְכִי, אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ [ותאמר להם התאנה:] הֶחָדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים? [העצים:] הָאָמְנָם תַּעַזְבִינוּ לְמַעֲצֵבָה עַד מָתַי נְצַפֶּה לָךְ בְּאֶפֶס תִּקְוָה? [התאנה:] לֹא אֵלֵךְ לִי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים! [אחד העצים:] הַגֶּפֶן, הַגֶּפֶן הוֹלְכָה לִקְרָאתֵנוּ! [העצים:] עוֹד יֵשׁ לָנוּ תִקְוָה! הַגֶּפֶן, הַגֶּפֶן! לָךְ תְּשׁוּקָתֵנוּ. הַגֶּפֶן, הַגֶּפֶן! בָּךְ נֶחָמָתֵנוּ. אַתְּ מָלְכִי. מָלְכִי עָלֵינוּ! [ויאמרו העצים לגפן:] לְכִי, אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ [ותאמר להם הגפן:] הֶחָדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְּשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים? [העצים:] אֶל הָאָטָד, אֶל הָאָטָד, אֶל הָאָטָד נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ. [ויאמרו כל העצים אל האטד:] הוּא יִמְלֹךְ עָלֵינוּ, הוּא הָאָטָד, הוּא הָאָטָד יִמְלֹךְ עָלֵינוּ. לֵךְ אַתָּה מְלֹךְ עָלֵינוּ. [ויאמר האטד אל העצים:] אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מוֹשְׁחִים אוֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בּוֹאוּ, חֲסוּ בְּצִלִּי; וְאִם אַיִן – תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. [העצים:] מִי אָטָד כִּי נַעַבְדֵנוּ? לֹא יִמְלֹךְ זֶה עָלֵינוּ! לֹא נִמְשַׁח עַלֵינוּ מֶלֶךְ. לֹא יִהְיֶה מֶלֶךְ לָנוּ. אֶת צַמַּרְתֵּנוּ אֶל עָל נָרִימָה פֹּארוֹתֵנוּ יִשְׂתָּרֵגוּ שׁוּב נִתְעָרֶה בַּעֲפַר אַדְמָתֵנוּ בּוֹ נְשַׁלַּח אֶת שָׁרָשֵׁינוּ לְכוּ וְנֵלְכָה לַגַּיְא וְלָהָר, שָׁם נִפְרָחָה וְנָנוּב קֶסֶם הַשָּׁוְא חָלַף וְעָבַר לְאַדְמָתֵנוּ שׁוֹב נָשׁוּב. אַל נָא יֵרַךְ הַלֵּב וְיִפְחַד, לֹא יַבְהִילֵנוּ הָאָטָד! בֶּעָפָר נַכֶּה הַשֹּׁרֶשׁ אָז נָנוּב, נִפְרָחָה לָעַד.הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך. קבלת פני הזית: היקבצו נא, היאספו נא ונמשח עלינו מלך. הלאה, הלאה כה נלכה ונכתירה לנו מלך. לא ננוח לא נשקוטה, עד אם נבחר לנו מלך. אל הזית נדברה והיה עלינו מלך. ויאמרו לזית: מלכה עלינו. ויאמר להם הזית: החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלוהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים? העצים: הלך לו הזית ויפן לנו עורף; ועתה - במי נבחר? אל מי נפנה? אנה אנחנו באים? אחד העצים: אל נא, אחי! חדלו לכם מבכי! שאו עיניכם: אחדים מן העצים: התאנה לקראתנו! העצים כולם: התאנה לקראתנו. העצים: הנה, הנה התאנה, נקדמה ברננה: בוא תבוא אלינו, היא תמלוך עלינו. בואי נא, התאנה! ועלינו מלכי נא. לך לעד נעבודה, לך בשיר נרקודה. ויאמרו העצים לתאנה: לכי, את מלכי עלינו ותאמר להם התאנה: החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה והלכתי לנוע על העצים? העצים: האמנם תעזבינו למעצבה עד מתי נצפה לך באפס תקוה? התאנה: לא אלך לי לנוע על העצים! אחד העצים: הגפן, הגפן הולכה לקראתנו! העצים: עוד יש לנו תקווה! הגפן, הגפן! לך תשוקתנו. הגפן, הגפן! בך נחמתנו. את מלכי. מלכי עלינו! ויאמרו העצים לגפן: לכי, את מלכי עלינו ותאמר להם הגפן: החדלתי את תירושי המשמח אלוהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים? העצים: אל האטד, אל האטד, אל האטד נלך כולנו. ויאמרו כל העצים אל האטד: הוא ימלוך עלינו, הוא האטד, הוא האטד ימלוך עלינו. לך אתה מלוך עלינו. ויאמר האטד אל העצים: אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם, בואו, חסו בצילי; ואם אין - תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון. העצים: מי אטד כי נעבדנו? לא ימלוך זה עלינו! לא נמשח עלינו מלך. לא יהיה מלך לנו. את צמרתנו אל על נרימה פארותנו ישתרגו שוב נתערה בעפר אדמתנו בו נשלח את שרשינו לכו ונלכה לגיא ולהר, שם נפרחה וננוב קסם השווא חלף ועבר לאדמתנו שוב נשוב. אל נא ירך הלב ויפחד, לא יבהילנו האטד! בעפר נכה השורש אז ננוב, נפרחה לעד.

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: מן המקורות, יהודה שרת
לחן: יהודה שרת

הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים
לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.

[קבלת פני הזית:]

הִקָּבְצוּ נָא,
הֵאָסְפוּ נָא
וְנִמְשַׁח עָלֵינוּ מֶלֶךְ.

הָלְאָה, הָלְאָה
כֹּה נֵלֵכָה
וְנַכְתִּירָה לָנוּ מֶלֶךְ.

לֹא נָנוּחַ
לֹא נִשְׁקֹטָה,
עַד אִם נִבְחַר לָנוּ מֶלֶךְ.

אֶל הַזַּיִת
נְדַבֵּרָה
וְהָיָה עָלֵינוּ מֶלֶךְ.

[ויאמרו לזית:]
מָלְכָה עָלֵינוּ.

[ויאמר להם הזית:]
הֲחָדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי
אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?

[העצים:]
הָלַךְ לוֹ הַזַּיִת וַיִּפֶן לָנוּ עֹרֶף;
וְעַתָּה – בְּמִי נִבְחַר?
אֶל מִי נִפְנֶה? אָנָה אֲנַחְנוּ בָּאִים?

[אחד העצים:]
אַל נָא, אַחַי!
חִדְלוּ לָכֶם מִבֶּכִי! שְׂאוּ עֵינֵיכֶם:
[אחדים מן העצים:] הַתְּאֵנָה לִקְרָאתֵנוּ!
[העצים כולם:] הַתְּאֵנָה לִקְרָאתֵנוּ.

[העצים:]
הִנֵּה, הִנֵּה הַתְּאֵנָה,
נְקַדְּמָה בִּרְנָנָה:
בּוֹא תָּבוּא אֵלֵינוּ,
הִיא תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ.

בּוֹאִי נָא, הַתְּאֵנָה!
וְעָלֵינוּ מָלְכִי נָא.
לָךְ לָעַד נַעֲבֹדָה,
לָךְ בְּשִׁיר נִרְקֹדָה.

[ויאמרו העצים לתאנה:]
לְכִי, אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ

[ותאמר להם התאנה:]
הֶחָדַלְתִּי אֶת מָתְקִי
וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?

[העצים:]
הָאָמְנָם תַּעַזְבִינוּ לְמַעֲצֵבָה
עַד מָתַי נְצַפֶּה לָךְ בְּאֶפֶס תִּקְוָה?

[התאנה:]
לֹא אֵלֵךְ לִי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים!

[אחד העצים:]
הַגֶּפֶן, הַגֶּפֶן הוֹלְכָה לִקְרָאתֵנוּ!

[העצים:]
עוֹד יֵשׁ לָנוּ תִקְוָה!
הַגֶּפֶן, הַגֶּפֶן! לָךְ תְּשׁוּקָתֵנוּ. הַגֶּפֶן, הַגֶּפֶן!
בָּךְ נֶחָמָתֵנוּ. אַתְּ מָלְכִי. מָלְכִי עָלֵינוּ!
[ויאמרו העצים לגפן:] לְכִי, אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ

[ותאמר להם הגפן:]
הֶחָדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי
הַמְּשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?

[העצים:]
אֶל הָאָטָד, אֶל הָאָטָד,
אֶל הָאָטָד נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ.

[ויאמרו כל העצים אל האטד:]
הוּא יִמְלֹךְ עָלֵינוּ, הוּא הָאָטָד,
הוּא הָאָטָד יִמְלֹךְ עָלֵינוּ.
לֵךְ אַתָּה מְלֹךְ עָלֵינוּ.

[ויאמר האטד אל העצים:]
אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מוֹשְׁחִים
אוֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם,
בּוֹאוּ, חֲסוּ בְּצִלִּי; וְאִם אַיִן –
תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד
וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.

[העצים:]
מִי אָטָד כִּי נַעַבְדֵנוּ?
לֹא יִמְלֹךְ זֶה עָלֵינוּ!
לֹא נִמְשַׁח עַלֵינוּ מֶלֶךְ.
לֹא יִהְיֶה מֶלֶךְ לָנוּ.

אֶת צַמַּרְתֵּנוּ אֶל עָל נָרִימָה
פֹּארוֹתֵנוּ יִשְׂתָּרֵגוּ
שׁוּב נִתְעָרֶה בַּעֲפַר אַדְמָתֵנוּ
בּוֹ נְשַׁלַּח אֶת שָׁרָשֵׁינוּ

לְכוּ וְנֵלְכָה לַגַּיְא וְלָהָר,
שָׁם נִפְרָחָה וְנָנוּב
קֶסֶם הַשָּׁוְא חָלַף וְעָבַר
לְאַדְמָתֵנוּ שׁוֹב נָשׁוּב.

אַל נָא יֵרַךְ הַלֵּב וְיִפְחַד,
לֹא יַבְהִילֵנוּ הָאָטָד!
בֶּעָפָר נַכֶּה הַשֹּׁרֶשׁ
אָז נָנוּב, נִפְרָחָה לָעַד.
הלוך הלכו העצים
למשוח עליהם מלך.

קבלת פני הזית:

היקבצו נא,
היאספו נא
ונמשח עלינו מלך.

הלאה, הלאה
כה נלכה
ונכתירה לנו מלך.

לא ננוח
לא נשקוטה,
עד אם נבחר לנו מלך.

אל הזית
נדברה
והיה עלינו מלך.

ויאמרו לזית:
מלכה עלינו.

ויאמר להם הזית:
החדלתי את דשני
אשר בי יכבדו אלוהים ואנשים
והלכתי לנוע על העצים?

העצים:
הלך לו הזית ויפן לנו עורף;
ועתה - במי נבחר?
אל מי נפנה? אנה אנחנו באים?

אחד העצים:
אל נא, אחי!
חדלו לכם מבכי! שאו עיניכם:
אחדים מן העצים: התאנה לקראתנו!
העצים כולם: התאנה לקראתנו.

העצים:
הנה, הנה התאנה,
נקדמה ברננה:
בוא תבוא אלינו,
היא תמלוך עלינו.

בואי נא, התאנה!
ועלינו מלכי נא.
לך לעד נעבודה,
לך בשיר נרקודה.

ויאמרו העצים לתאנה:
לכי, את מלכי עלינו

ותאמר להם התאנה:
החדלתי את מתקי
ואת תנובתי הטובה
והלכתי לנוע על העצים?

העצים:
האמנם תעזבינו למעצבה
עד מתי נצפה לך באפס תקוה?

התאנה:
לא אלך לי לנוע על העצים!

אחד העצים:
הגפן, הגפן הולכה לקראתנו!

העצים:
עוד יש לנו תקווה!
הגפן, הגפן! לך תשוקתנו. הגפן, הגפן!
בך נחמתנו. את מלכי. מלכי עלינו!
ויאמרו העצים לגפן: לכי, את מלכי עלינו

ותאמר להם הגפן:
החדלתי את תירושי
המשמח אלוהים ואנשים
והלכתי לנוע על העצים?

העצים:
אל האטד, אל האטד,
אל האטד נלך כולנו.
ויאמרו כל העצים אל האטד:
הוא ימלוך עלינו, הוא האטד,
הוא האטד ימלוך עלינו.
לך אתה מלוך עלינו.

ויאמר האטד אל העצים:
אם באמת אתם מושחים
אותי למלך עליכם,
בואו, חסו בצילי; ואם אין -
תצא אש מן האטד
ותאכל את ארזי הלבנון.

העצים:
מי אטד כי נעבדנו?
לא ימלוך זה עלינו!
לא נמשח עלינו מלך.
לא יהיה מלך לנו.

את צמרתנו אל על נרימה
פארותנו ישתרגו
שוב נתערה בעפר אדמתנו
בו נשלח את שרשינו

לכו ונלכה לגיא ולהר,
שם נפרחה וננוב
קסם השווא חלף ועבר
לאדמתנו שוב נשוב.

אל נא ירך הלב ויפחד,
לא יבהילנו האטד!
בעפר נכה השורש
אז ננוב, נפרחה לעד.
ביצוע: אנסמבל המדרשה למוזיקה
שנת הקלטה: 2009
מקור: ערב לזכר יהודה שרת

הוקלט במכשיר הקלטה ביתי



על השיר

מילים: על-פי שופטים ט', ח'-טו'

הצגת ילדים במשק יגור: שירה, ריקוד ומשחק בלוויית נגינה ושירת הציבור


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.

תווים

לעיון בתווים המלאים לחצו כאן (קובץ PDF)



תגיות

עצים   מן המקורות   אביב ופסח   ט"ו בשבט  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם