פסוקי שיר השירים מההגדה

שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר; הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹהשיר השירים אשר לשלמה אני חבצלת השרון שושנת העמקים כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראייך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה דודי לי ואני לו הרועה בשושנים שיר השירים אשר לשלמה