חורשות האורן ♫

שָׁלֹשׁ שָׁנִים עָבְרוּ בְּעֵרֶךְ.
לַדְּבָרִים הָיָה אָז עֵרֶךְ
נְאוּמִים נִשְּׂאוּ, נִצַּבְנוּ בַּמִּסְדָּר,
נָשָׂא קוֹלוֹ אָז הָרָמָ"א
וְהָרוּחַ רָעֲמָה...
וְשָׁמְעוּ חֻרְשׁוֹת הָאֹרֶן בְּ"מִשְׁמָר".

"כִּי עַל זֶה וְזֶה נָגֵנָּה,
אֶת חַיֵּינוּ לוּ נִתֵּנָה,
עַל שְלֹשָׁה דְּבָרִים, הֵם קֹדֶשׁ וְעִקָּר:
עַל כְּבוֹדֵנוּ בְּתוֹר עַם,
עַל הַשֶּׁלַח, וְהַיָּם."
וְשָׁמְעוּ חֻרְשׁוֹת הָאֹרֶן בְּ"מִשְׁמָר".

הוּא הֵבִיא מִשִּׁיר צִיטָטָה –
טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי – לוּ שָׁמַעְתָּ,
אָז הָיִיתָ מִתְנַעֵר מִנִּי עָפָר:
"מִלְחָמָה בְּאֵין מוֹצָא.
נֶפֶשׁ נִצָּחוֹן רוֹצָה."
וְשָׁמְעוּ חֻרְשׁוֹת הָאֹרֶן בְּ"מִשְׁמָר".

מִלְחָמָה פֹּה, דּוֹקְטוֹרֵנוּ,
מִתְנַהֶלֶת בִּלְעָדֵינוּ:
נֶפְט בּוֹעֵר... שֵׁנִית טֻלְפַּן לְ"בֵּית-הָדָר".
וְדִגְלֵנוּ שׁוּב בַּסְּלִיק הוּא...
אֵיזֶה מַסְקָנוֹת מַסִּיק הוּא? –
נָא אִמְרוּ, חֻרְשׁוֹת הָאֹרֶן בְּ"מִשְׁמָר".

הוּא חוֹשֵׁב, מִסְכֵּן, הַדֶּגֶל,
הָאָמְנָם כָּשְׁלָה הָרֶגֶל
וְעָיְפוּ הַבַּחוּרִים מִצְּעֹד בָּהָר?
הַאָמְנָם הָיָה אָבָק,
יְדִידֵנוּ, מַאֲבָק?...
אָז עָנוּ חֻרְשׁוֹת הָאֹרֶן בְּ"מִשְׁמָר":

כִּי נוֹשְׂאֶיךָ לֹא כָּשָׁלוּ,
אַחֵרִים בָּהֶם מָשָׁלוּ,
וְלָכֵן עָצוּב הַזֶּמֶר הַמּוּשָׁר.
אַךְ נֵצֵא מִתּוֹךְ הַלַּיִל,
תִּתְנוֹפֵף בְּרֹאשׁ הַחַיִל, –
וְעֵדוֹת חֻרְשׁוֹת הָאֹרֶן בְּ"מִשְׁמָר".