דודי לי ואני לו (לחן יוסף ירון) ♫

דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ
הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים
נֵצֵא הַשָּׂדֶה
נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים
נִרְאֶה אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן
הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים
דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ.

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי,
עֵינַיִךְ יוֹנִים.

דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם
דָּגוּל מֵרְבָבָה
דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי
אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים.

מַה-יָּפוּ דֹדַיִךְ, אֲחֹתִי כַלָּה!
נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ, כַּלָּה
דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ.

כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר
הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ
הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ
עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ
וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ
הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ
וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ.

עַל-מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת
בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו.
אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר
בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת
אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.

מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר;
אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם?
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם
בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה:
אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ
אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.

מִי זֹאת עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר
כְּתִימְרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה
מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל?
צְאֶנָה וּרְאֶינָה, בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ
וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ.