הי דז'אנקויה

לאותו לחן הותאמו מילות "הי דרומה עקבה" שהפך מאוחר יותר ל"הי דרומה לאילת" עם לחן מאת מאיר נוי.

מספר יוסף חרמוני:

ידוע לכל כי שיר הצ'יזבטרון "הי דרומה לאילת" הושר בשני לחנים. המנגינה המקורית, מקורה ברוסיה. לחן זה, שמאיר נוי הביאו ארצה, הוא שיר יידי: "הי, ג'נקויה". הלחן הוא טטארי, בן חצי-האי קרים, אך מילותיו ביידיש.

ג'נקוי הוא שמה של עיר קטנה בצפונו של חצי-האי קרים. השיר "הי, ג'נקויה" נכתב אי-אז בשנות העשרים או השלושים למאה שעברה והוא, כשירֵי יידיש רבים כל כך, עדות קורעת-לב לחיים שעלו בלהבות.

מחוז ג'נקוי שבצפון חצי האי קרים, היה חלק ממפעל ההתיישבות היהודית לחופו הצפוני של הים השחור. חלק מיוזמה זו, מקורו ביוזמות ציוניות. במחוז ג'נקוי הקים "החלוץ" שלוש חוות הכשרה: "תל חי", "מעיין" ו"משמר". המשכה של יוזמת "החלוץ" היה יצירה משותפת של המשטר הסובייטי ושל ה"ג'וינט", שעסקה בטיפוח פרודוקטיביזציה של יהודי בריה"מ. "אגרו ג'וינט", ארגון משנה של "הג'וינט", מימן את ההתיישבות היהודית, בשנים 1924-1936. תעמולה סובייטית עודדה יהודים לנוע מן העיר אל הכפר, והשיר "הי, ג'נקויה", אפשר להניח, השתלב במסע התעמולה הסובייטי. מספר היהודים שהפכו לקולחוזניקים בבריה"מ הגיע ל-200.000, כמעט 10% מיהודי בריה"מ. כארבעה מיליון דונם הוקצו לקולחוזים היהודיים באזור הים השחור, פי שניים וחצי מהקרקע החקלאית שהייתה בידי היהודים בארץ-ישראל ערב מלחמת השחרור.

בתקופת הפריחה של ההתיישבות היהודית באזור הים השחור, הוקמו חמישה תאי-התיישבות יהודית, 'אשכולות' של קולחוזים. שניים מהם בחצי-האי קרים: פריידורף ולארינדורף. מנהיגים סובייטיים רבים סרו לראות את ההצלחה היהודית, ובמחצית שנות העשרים עלה בעקבותיה הרעיון של רפובליקה "אוטונומית" יהודית. בתחילה התכוון השלטון הסובייטי להקימה בקרים, אלא שהתנגדות המקומיים (רוסים וטטארים) ומחסור בקרקע גרמו ל"אוטונומיה" שתנדוד לקצה המזרחי של סיביר, לבירוביג'אן. העובָּר ה"אוטונומי" המסכן גָוַע שם לאטו, עד סוף התקופה הקומוניסטית.

הטיהורים הסטאליניסטיים הגדולים של אמצע שנות השלושים פגעו גם בפרויקט ההיאחזות היהודית בקרקע. אז גם הופסקה פעילות "אגרו-ג'וינט" בבריה"מ. אף על פי כן המשיכו הקולחוזים היהודיים לתפקד ולהצליח, יחסית, יותר מאחרים. עד אשר הונף עליהם הגרזן הנאצי ב-1941.

ב-1948 חתמו אנשי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי על עצומה הקוראת לחדש את פעילות "אגרו-ג'וינט" בקרים כדי לחדש את ההתיישבות היהודית. הוועד הוקם על ידי סטאלין בזמן המלחמה כדי לרכוש אהדה בארה"ב ולשנורר סיוע לבריה"מ. לאחר המלחמה לא נדרש סטאלין לשירותיו של הוועד, והוא נאחז בבקשה הפומבית לחדש את "ייהוּדו" של חצי-האי קרים כבמנוף לחיסולו. טבחיו של סטאלין, בֶּרְיָה בראשם, רקחו סיפור שעל פיו יוזמת קְרים החדשה איננה אלא ניסיון של הג'וינט להשתלט על חצי האי. אנשי הוועד, שלמה מיכואלס ואחרים, נעצרו ונרצחו. היה זה האות לחיסולה של העילית התרבותית היהודית בבריה"מ, ולקריעת הדגל היהודי לגזרים, משחזרה הרוח הציונית לנשב בו כאשר הוקמה מדינת ישראל.

סיפורו של מחוז ג'נקויה, אמרנו, הוא קורע-לב. רק שיר לוקל-פטריוטי מספר עליו, מספר את נפלאותיו ואת נפלאות הכפר היהודי הסובייטי, מפעל עצוב ששרד פחות מעשרים שנה.

מוסיף מיכה נצר:

שם המקום דז'אנקויה הטרידני כגיאוגרף. גיליתי שבמפה רוסית שם המקום הוא דז'אנקוי. שאלתי מספר דוברי רוסית למשמעות השם והם ענו לי כי זה שם טטרי או טורקי. פניתי לדוברי טורקית: שניים בלתי תלויים זה בזה ואינם מכירים זה את זה ענו לי כי זה "כפר נשמה".

יהיה זה כיום [2013 - זֶמֶרֶשֶׁת] לזכר נשמת היהודים שישבו שם.

הוסיף לדבריו אלי סט: פירוש המילה הטורקית köy הוא "כפר". 

עוד על השיר:

• האזינו לתרגומם של עמוס ותמר רודנר בביצוע חבורת שהם
• לשיר גם תרגום מאוחר נוסף מאת אהרן וינקובצקי (נדפס באנתולוגיה לשירי יידיש, כרך 2, עמ' 117)
• השיר תורגם גם לאנגלית. האזינו לביצוע פיט סיגר. כמו כן הוקלט והצליח מסחרית בביצוע להקת "אורות הבמה" (Limeliters).

• בדרך לאילת (לחן עממי)

שירים מתורגמים   ארצות שונות