בת שבעים ובן שמונים ♫

זוֹכֵר הוֹא אֶת סַבָּא וְהוּא בַּחוּר טוֹב,
חָסִיד וּבַר-אוֹריָן וּלְצִדְקָתוֹ אֵין סוֹף,
כֹּה יַאֲרִיךְ עִמָּנוּ רַבּוֹת עוֹד בַּשָּׁנִים,
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.

וְהַסַּבְתָּא אָז כַּלָּה צְנוּעָה וִיעֵלַת-חֵן
עַד הַיּוֹם שָׁמְרָה עַל חִן עֶרְכָּהּ, לֹא כֵן?
חִיְּכָה כָּל עוֹד הַסַּבְתָּא, הִסְמִיקוּ הַפָּנִים.
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.

וְשׁוּב נִשְׁפַּךְ הַיַּיִן וְשׁוּב נָקְשׁוּ כּוֹסוֹת,
וּמַעְגָּל צָמַח סָבִיב לַשֻּלְחָנוֹת,
רוֹקְדִים הַסָּב וְסַבְתָּא, בָּנִים וּבְנֵי-בָּנִים,
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.

הִתְבַּסֵּם דָּוִד-לֵייבּוּשׁ הִפְשִׁיל קַפּוֹטָתוֹ,
הִפְלִיא בִּמְחוֹל הַ"קּוֹזָאק" מוּל סוּסֵי זוּגָתוֹ,
מִי חָכָם אָמַר כִּי נָס לֵיחַ הַזְּקֵנִים?
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.

עַד חֲצוֹת הַלַּיִל הָמְתָה הַמִּשְׁפָּחָה.
– "לַיְלָה טוֹב יַקִּירָתִי", "לֵיל מְנוּחָה",
אַף אֲנִי אֶשְׁכַּב, אִישַׁן, אַחְלִיף אוֹנִים:
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.

יָשִׁישׁ וְסָב הַסַּבָּא וְיֵרָדֵם מִיָּד.
עֵרָה, שָׁכְבָה הַסַּבְתָּא, נָדְדָה מִמֶּנָּה שְׁנַת,
שָׁכְבָה פְּקוּחַת עֵינַיִם, נִים וְלֹא נִים,
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.

זָכְרָה אֶת בֵּית אָבִיהָ, וְהִיא יַלְדָּה אָז שׁוֹבָבָה,
הַסַּבָּא כְּחָתָן לָהּ, מִמֶּרְחָקִים הוּבָא,
עִלּוּי וּבֶן-טוֹבִים וְהוּא יְפֵה-פָּנִים,
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.

נָפְלָה הַתַּרְדֵּמָה עַל הַיְּשִׁישִׁים.
חִיּוּךְ קַל מְשַׂחֵק עַל פְּנֵיהֶם הַכְּמוּשִׁים.
מִי לַחֲלוֹמָם יוֹדֵעַ פִּתְרוֹנִים?
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.