שלום עירי נוחמה

נָשִׁיר, יְדִידַי! מָחָר אֱלֵי קְרָב נֵצֵא עֵת עָנָן מִתַּמֵּר. כֻּלָּנוּ נָשִׁיר; עִמָּנוּ יַחְדָּו גַּם רֹאשׁ הַפְּלֻגָּה יְזַמֵּר. שָׁלוֹם, עִירִי נֻחָמָה מָחָר נֵצֵא אֵי שָׁמָּה. מָחָר לִבְלִי חֹק תַּזְהִיר בְּבַת צְחוֹק מִטְפַּחַת כְּחֻלָּה מֵרָחוֹק. שׁוּב עֶרֶב נָעִים, שׁוּב עֶרֶב פְּלָאִים זַמְּרוּ נָא, אַחַי, עַד בְּלִי דַּי עַל סוֹד הָרֵעוּת, עַל כַּת טַנְקָאִים נָשִׁירָה בְּצַוְתָּא, רֵעַי. שָׁלוֹם, עִירִי נֻחָמָה...נשיר, ידידיי, מחר אלי קרב נצא עת ענן מיתמר, כולנו נשיר עמנו יחדיו גם ראש הפלוגה יזמר שלום עירי, נוחמה מחר נצא אי שמה. מחר לבלי חוק תזהיר בבת צחוק מטפחת כחולה מרחוק שוב ערב נעים, שוב ערב פלאים זמרו נא, אחי, עד בלי די על סוד הרעות, על כת טנקאים נשירה בצוותא, רעיי. שלום עירי, נוחמה מחר נצא אי שמה. מחר לבלי חוק תזהיר בבת צחוק מטפחת כחולה מרחוק

על גילוי "ערב על הים", הנוסח הראשון (הימי) של "שלום עירי נוחמה", מספר אלי סט (הצילום בתחתית הכתבה):

ב-1944 תרגם אברהם שלונסקי עבור ההצגה "שי לחייל" של תיאטרון "המטאטא" ארבעה שירים: "שיר בני-חיל" נשכח מאז; לשיר "במחפורת" היה תרגום מתחרה שהצליח להתחבב יותר ושמו "תהבהב לה האש בכירה"; ואילו "תכול המטפחת" ו"שלום עירי נוחמה" הפכו לנכסי צאן ברזל בין "השירים הרוסיים" של הזמר הישראלי. שרנו אותם, אהבנו אותם, ומי שם לב לעובדה שסביב "שלום עירי נוחמה" יש משהו תמוה?

שיר המקור (הרוסי) נקרא "ערב במעגן" והוא מספר על מלחים המפליגים למלחמה. הנוסח העברי של שלונסקי עוסק בטנקיסטים. התכנים הימיים אולי לא התאימו להצגת "שי לחייל", אבל מאחר ובטקסט לא היה כל תוכן "ימי", מדוע הוא נקרא "ערב על הים"? (כפי שאפשר לראות בתוכנייה של "שי לחייל" לעיל).

במאי 2013 התחלנו בזֶמֶרֶשֶׁת לרכז חומרים על "שלום עירי נוחמה" לצורך עריכתו המחודשת באתר. בין השאר הגיע מכתבו של צבי (גרימי) גלעד מעין-גדי, מחוקרי השירים הרוסיים שבזמר הישראלי, ובדבריו השערה ששלונסקי תרגם תחילה את השיר בצורה נאמנה למקור, כלומר על ימאים, וקרא לו "ערב על הים". אולם מסיבה כלשהי החליט בעצמו או התבקש לשנות את תוכן השיר וכך עשה. גרימי לא הסתפק והציג את השערתו בצורה מפורטת:

• בבית הראשון (שורה רביעית), במקום "גם ראש הפלוגה יזמר", שיער גרימי שהנוסח המקורי היה "גם רב החובל יזמר";
• בפזמון (שורה שנייה), במקום "מחר נצא אי שמה", שיער גרימי שהנוסח המקורי היה "מחר נצא הימה";
• ובבית השני (שורה שלישית), במקום "על כת טנקאים", שיער גרימי שהנוסח המקורי היה "על כת ימאים".

העריכה החלה. ב-23.5.2013 כתב גרימי תזכורת על השערתו. וכך עניתי לו: "ההשערה שלך הדליקה אותי, וכבר פניתי לקבל אישור להכניסה". עוד באותו יום התקבל האישור. אל יֵקל הדבר בעיניכם: לא כל ארגון היה מאפשר לפרסם תחת שמו השערה מרחיקת לכת כזו ללא תשתית עובדתית משמעותית.

ואמנם פרסום ההשערה עורר הסתייגויות. התשובה העיקרית שענינו למתנגדים לפרסום הייתה: לא מתקבל על דעתנו ששלונסקי בדעה צלולה ירחיק מהשיר כל רמז לים ולימאים ועדיין ישאיר את שם השיר "ערב על הים". עמיתנו, חוקר הזמר הרוסי אורי יעקובוביץ', הפנה את השאלה לקובי לוריא. בתאריך 25.5.2013 ענה לו קובי במייל שבו הוא מספר שברשותו צילום של השיר (ר' להלן), מעזבונו של איש המטאטא יעקב טימן (המסמך המקורי נמצא כיום בארכיון התיאטרון). קובי סיפר שכבר לפני זמן שם לב שתחת הדף המודפס הוא מבחין בדף נוסף עם כתב יד (כלומר המסמך מורכב משתי שכבות), אבל לא בדק את זה מעולם. כשבאה בקשתו של אורי, בדק קובי לעומק והבחין ששם השיר בדף המודפס מופיע כשאחריו סימן שאלה ("ערב על הים?"), וכן שתחת הדף המודפס ניתן להבחין בשכבת כתב היד (קרוב לוודאי שזהו כתב-ידו של שלונסקי), ובה כתוב:

• "רב החובל" (שעודכן ל"ראש הפלוגה");
• "ימאים" (שעודכנו ל"טנקאים") [בדף המודפס הכתיב הוא "תנקאים"; כנראה כתיב רווח באותה תקופה]

שינויים אלו מסבירים את סימן השאלה שאחרי שם השיר בדף המודפס. סימן השאלה נכתב שם, כנראה, כדי להזכיר שצריך למצוא שם חדש (דבר שלא נעשה).

מעבר לפרטים הוצדקה השערתו של גרימי: לפני הנוסח המוכר של "שלום עירי נוחמה" (על טנקיסטים) כתב שלונסקי נוסח יותר קרוב למקור הרוסי (על ימאים) שנשא את השם "ערב על הים". נוסח מוקדם זה שונה לצורך התאמתו להצגה, אבל השם "ערב על הים" נשאר ואף הודפס בתוכנייה, כנראה בהיסח הדעת.

בדיעבד ברור שלגרימי לא היתה "הארה שמֵימית" מקרית, והשערתו התבססה על ניתוח מדוקדק של כל העובדות הרלוונטיות.

כמעט שבעים שנה לאחר כתיבת הגרסה הראשונה (הימית) של השיר היא עלתה מתהום הנשייה, והיא מקבלת פרסום ראשון בזֶמֶרֶשֶׁת.

לקריאה נוספת: מאמרו של קובי לוריא בעניין זה.

לחצו על הדף להגדלה (צבע הדף הוא תוצאה של עריכה גרפית שנועדה להבליט את כתב היד שבדף האחורי).

על מטפחות כחולות בשירים רוסיים / אלי ס"ט

"מטפחת כחולה" היא מוטיב חוזר בזמר הרוסי, שמבטא הבטחה להמתנה נאמנה בשעת פרידה. השיר העברי הבולט ביותר שבו מופיע מוטיב זה הוא תרגומו של שלונסקי "תכול המטפחת".

על פי "עונ"ש", הבלוג של פרופ' דוד אסף, שלונסקי עצמו חזר למוטיב המטפחת הכחולה גם בשיר אחר שלו שהושר באותה תוכנית, "שלום עירי נוחמה" [הכוונה לתוכנית "שי לחייל" (1944) של תיאטרון "המטאטא" שבה הושרו גם "תכול המטפחת" וגם "שלום עירי נוחמה" – א"ס].

ואמנם הפזמון של "שלום עירי נוחמה" בתרגומו של שלונסקי מסתיים במילים: "מטפחת כחולה מרחוק". שלונסקי נהג לדייק בתרגומו; האם במקרה זה הוא חרג ממנהגו? התשובה שלילית: המטפחת הכחולה מופיעה בסוף הפזמון של השיר הסובייטי Вечер на рейде ("ערב במעגן"), שירו של אלכסנדר צ'ורקין, שהוא המקור הרוסי של "שלום עירי נוחמה". למעשה, השורה המקורית "Знакомый платок голубой" היא בתרגום מילולי "המטפחת הכחולה המוכרת". ניתן לשער שכאשר צ'ורקין כתב מילים אלו ב-1941, הוא רמז ל- Синий платочек ("מטפחת כחולה"), שירו של קוּבָּה גָּלִיצְקִי והמקור של "תכול המטפחת", שחובר כשנה קודם לכן (1940) וכבר היה פופולארי. אבל גם שירו של גליצקי אינו "האב הקדמון" של שירים בהם פרידה קשורה למטפחת כחולה. 

למיטב ידיעתנו האב הקדמון הוא השיר העממי הרוסי Ехали цыгане ("יצאו הצוענים") שידוע כי נכתב שנים קודם, אך לא ידוע בדיוק מתי. השיר המקורי מספר על פרידה טרגית שאין בצידה תקווה:

כשהצוענים יצאו מביתם אל השוק  -  Ехали цыгане, цыгане с ярмарки да домой

הם עצרו תחת עץ תפוח גדול -  И остановилися под яблонькой густой

ושם בחור צעיר -  Парнишка молодой, молодой

עם חולצה אדומה וכל כך יפה  - В красной рубашоночке хорошенькой такой

ואיבד את הרחוב  -  Потерял он улицу

איבד את בית ילדותו -  Потерял он дом свой родной

ואיבד צעירה עם מטפחת כחולה -  Потерял он девушку Платочек голубой

אגב, לפי לחנו של "יצאו הצוענים" כתב אריה אורי את שירו "הי עלמות", שלמילותיו אין קשר לטקסט של השיר המקורי.

ב-1970 כתבה המשוררת מַרְגָּרִיטָה אָגָשִׁינָה את שירה Подари мне платок ("תן לי מטפחת") שהולחן ע"י גריגורי פונומארנקו, וגם הוא מספר על מטפחת כחולה. צפו בביצועה של ליודמילה זיקינה.

[המאמר נכתב תחילה ב-7.11.2015, ונערך שוב באוקטובר 2017 וכן בספטמבר 2022]

תוכניית ההצגה "שי לחייל" (1944) של תיאטרון "המטאטא", שבה הופיע השיר לראשונה.