שירת קציר

אֵל גָּדוֹל! אַתָּה יִשְׁעֵנוּ [לְ]בִרְכַּתְּךָ נָרֹן נָשִׁיר נֶאֶסְפָה אֲלוּמוֹתֵינוּ [הַ]שֶּׁמֶשׁ עֵד פָּנָיו יַסְתִּיר (או שמא: עַד?) תַּךְ, תְּלַהֵט חַמָּה פָּנֵינוּ לֹא נִירָא, פֹּה נַעֲמֹד רְאוּ מַה טּוֹבָה תְּבוּאָתֵנוּ אַל נִסּוֹג, נוֹסִיף עֲבֹד אֵל גָּדוֹל! אָדָם תּוֹשִׁיעַ עֵת אֵלֶיךָ יִישַׁע (?) בַּצַּר גַּם עָלֵינוּ, אֵל, הוֹפִיעַ וְחֹן אוֹתָנוּ שֶׁפַע בַּר יֵדְעוּ-נָא, יִרְאוּ בָּנֵינוּ מַה חַיֵּי בִּטְחָה, שַׁלְוָה כִּי לַחְמֵנוּ וְכָל צָרְכֵּנוּ מִשָּׂדֵנוּ לָנוּ בָּאאל גדול! אתה ישענו [ל]ברכתך נרון נשיר נאספה אלומותינו [ה]שמש עד פניו יסתיר תך, תלהט חמה פנינו לא נירא, פה נעמוד ראו מה טובה תבואתנו אל ניסוג, נוסיף עבוד אל גדול! אדם תושיע עת אליך יישע בצר גם עלינו, אל, הופיע וחון אותנו שפע בר ידעו-נא, יראו בנינו מה חיי בטחה, שלווה כי לחמנו וכל צרכנו משדנו לנו בא