הילד החרוץ ♫

א. יֶלֶד, יֶלֶד...

הַפַּרְפַּר:
יֶלֶד, יֶלֶד, בּוֹאָה!
לָמָּה כֹּה תֵּשֵׁב פֹּה בְּלִי נוֹעַ?
אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ
לָמָּה זֶה כֹּה תִּתְיַגֵּעַ?

הַיֶּלֶד:
אַל נָא תַּפְרִיעֵנִי,
כִּי עָסוּק הִנֵּנִי:
אֲנִי מֵכִין אֶת שִׁעוּרַי,
שֶׁהִטִּילוּ עָלַי מוֹרַי.

הַוֶּרֶד:
יֶלֶד, יֶלֶד, נוּחַ!
הַגַּנָּה אִתָּנוּ בֹּא לָשׂוּחַ!
עִם כֻּלָּנוּ יַחַד
יָכוֹל אַתָּה לִרְקֹד בְּלִי פַּחַד.

הַיֶּלֶד:
אַל נָא, לוּ שְׁמָעֵנִי,
אַל וַרְדִּי, אַל תַּשִּׁיאֵנִי;
אִם אֵצֵא אֶל הַגִּנָּה –
יַעֲמִידוּנִי בַּפִּנָּה.

הַחֲבַצֶּלֶת:
יֶלֶד, יֶלֶד, קוּמָה!
אַל תִּכְתֹּב וְאַל תִּקְרָא מְאוּמָה!
הַמַּחְבֶּרֶת הַנִּיחָה,
גַּם אֶת הַדִּקְדּוּק הַשְׁלִיכָה.

הַיֶּלֶד:
אַל נָא, חֲבַצֶּלֶת,
אַל תֶּהְגִּי אִוֶּלֶת;
אִם לֹא אֵדַע מַה זֶּה מַפִּיק
אֲקַבֵּל הֵן "לֹא-מַסְפִּיק".

הַנַּרְקִיס:
יֶלֶד, יֶלֶד, הֶרֶף!
שׁוּר: הִנֵּה הִגִּיעַ כְּבָר הָעֶרֶב
צֹר אֶת כָּל סְפָרֶיךָ,
וְשִׂים אוֹתָם בְּיַלְקוּטֶךָ.

הַיֶּלֶד:
דַּי לִי, כְּבָר גָּמַרְתִּי,
אֶת סְפָרַי סִדַּרְתִּי
עַכְשָׁו אֲנִי יָכוֹל לִרְקֹד
עִם כֻּלָּם יָפֶה מְאֹד.

ב. הַמָּחוֹל

מַה טּוֹב וּמַה נֶּחְמָד
צֵאת בַּמָּחוֹל יָד בְּיָד!
לִרְקֹד וּלְהִשְׁתּוֹבֵב –
זֹאת גַּם אֲנִי אוֹהֵב.
אַךְ עֵת לַכֹּל, חֲבִיבַי!
אַךְ עֵת לַכֹּל, אֲהוּבַי!
יֵשׁ עֵת לִלְמֹד,
יֵשׁ עֵת לִרְקֹד,
עֵת לְכָל חֵפֶץ יֶשְׁנָהּ.