חֲנִינָא קַרְצֶ'בְסְקִי

חנינא בן יצחק קַרְצֶ'בְסקי נולד בפטרובקה שבבסרביה. משם עברה משפחתו לבנדרי. כבר בילדותו בלט בקולו ובכישרונו המוזיקלי, למד לנגן בפסנתר, ושר במקהלת בית הכנסת. באחד הימים הגיע לעירו החזן יעקב שמואל מרגובסקי, שכונה "זיידל רובנר". הוא שמע את שירתו, הבחין בכישרונו המוזיקלי ושכנע את הוריו לשלוח אותו למקהלת בית הכנסת בקישנייב. קרצ'בסקי שר גם בערים נוספות, ואנשים רבים היו מגיעים כדי לשמוע את שירתו. הוא התחיל את לימודי תורת המוזיקה בעיר חרסון ובגיל עשרים ושתיים עבר לוורשה להמשך לימודיו, בהם הוסמך להיות מנצח ומעבד למקהלה ולתזמורת.

לפני עלייתו ארצה ניצח קרצ'בסקי על תזמורת צבאית. חנינא היה ציוני וחבר באגודות שהכינו את החברים בהן לעליה לארץ. הוא עצמו עלה ב-1908, ועוד לפני שהגיע לארץ ידע עברית על בוריה. הוא לימד במוסדות חינוך שונים, אך יותר מכל, השאיר את חותמו בתור המורה למוזיקה של הגימנסיה הרצלייה .קרצ'בסקי הקים בגימנסיה מקהלה, תזמורת כלי נשיפה ותזמורת כלי מיתר. היה המנצח המוזיקלי של מקהלת הבנות "נווה צדק", תזמורת המכב"י, ושימש גם כמנצח במכללת לוינסקי. הוא העביר הדרכות למורי מוזיקה בארץ, ומורים רבים היו פונים אליו לקבלת עצות. לימד סולפג' וקונצרטינה, כתב עיבודים לארבעה קולות למקהלות השונות ותרם רבות לחיי התרבות בתל אביב ולעיצוב חייה המוזיקליים של הגימנסיה.

קרצ'בסקי איחד את מקהלת הגימנסיה עם מקהלת הבנות "נווה צדק" למקהלה אחת בשם "הזמיר". המקהלה מנתה למעלה ממאתיים איש וצורפה אליה תזמורת של 40 נגנים. המקהלה ערכה סדרת הופעות בכל רחבי הארץ ואף השתתפה בטקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בהר הצופים.

קרצ'בסקי העשיר את התרבות המוזיקלית הדלה של אותה תקופה והעניק לה איכויות שלא היו קיימות בה עד אז. הוא הלחין שירי ילדים, שירי חגים שעובדו במיוחד להופעת המקהלה בטקסים, המקהלות שהקים שרו בסגנונות מוזיקליים רבים ושונים; משירי ילדים ועד שירי עם ומוזיקה קלאסית. בלילות שבת היו תלמידי הגימנסיה עוברים ברחוב הרצל ושרים, כשבראשם קרצ'בסקי.

שיריו עברו מפה לאוזן והתפרסמו תוך זמן קצר ביישוב העברי בארץ ישראל, וחלקם אף יצא אל מחוץ לגבולות הארץ. שירים רבים שהלחין נכתבו על ידי חבריו למקצוע ההוראה ובמסגרת פעילויות הגימנסיה. עם כותבי השירים שהלחין נמנים לוין קיפניס, יעקב פיכמן, קדיש יהודה סילמן, זלמן שניאור, ישראל דושמן, שאול טשרניחובסקי, חיים נחמן ביאליק ועוד.

קרצ'בסקי, מעבר לכל צל של ספק, היה האיש שהניח את יסודות החינוך המוזיקלי בארץ הזאת. תרומתו לזמר העברי בשנות העשרים הייתה רבה ומשמעותית מאוד, הוא נשא על שכמו את טיפוח הזמר העברי והמוזיקה בתל-אביב של אותם ימים - היו אלה ימי הזוהר של יצירתו. בדצמבר 1925 (ג' טבת, תרפ"ו) שם קץ לחייו והוא בן 49. מעל קברו שרו המלווים שניים משיריו ("הידעו הדמעות" ו"ישטפו פלגי הדמעות"), והגימנסיה הרצלייה הוציאה ספר משיריו לזכרו, בשם "צלילי חנינא" (בקישור זה ניתן להוריד את הספר ממאגר הספרים הסרוקים של הספריה הלאומית בירושלים).

על יחסה של החברה אל קרצ'בסקי, ניתן ללמוד מקריאת מספר שורות מתוך הספד שכתב אחד מעמיתיו למקצוע ההוראה:
"קרצ'בסקי הוא שכינס עשרות צעירים - ללמדם, להכינם ולשים בפיהם ובכלי נגינתם את "מזמור שיר החנוכה".
הוא שעמד במרומי הר הצופים, הוא שזכה לפתח את החג הגדול ההוא. כמה הדור היה בעמידתו הגאה, רענן, מוצק ומלא חסן, בתנועותיו השקולות והמדודות, תנועות קצב וחן! כזמרת סוד־פלא ממעל, זמרת שלום ונחומים, נדמתה לנו שירת המקהלה והתזמורת - והוא המנצח..."

• כתבה על חנינא קרצ'בסקי בעיתון "הארץ" לרגל 80 שנה למותו
• על חנינא קרצ'בסקי מאת אליהו הכהן בבלוג "עונג שבת" (2024) - חלק א', חלק ב'
• בעקבות חנינא קרצ'בסקי בתל אביב, בבלוג "עונג שבת" (2024)
• כתבה לרגל 100 שנה להתאבדותו של קרצ'בסקי (הארץ, 2025)