היה בארץ מלך

מִפִּי אָבִי שָׁמַעְתִּי הַמַּעֲשִׂיָּה, יַלְדִּי, הַמַּעֲשִׂיָּה מַתְחֶלֶת בְּמֶלֶךְ יְהוּדִי. נוּמָה, נוּמָה, מַחֲמַדִּי נוּמָה, עוֹלָלִי, הָיְתָה לִי אַהֲבָה וָאַיִן, אוֹי לְמַזָּלִי. הָיָה בָאָרֶץ מֶלֶךְ, מַלְכָּה הָיְתָה לַמֶּלֶךְ, וְלַמַּלְכָּה שְׂדֵה-כֶּרֶם, נוּמָה, נוּמָה בְּנִי. בַּכֶּרֶם עֵץ צוֹמֵחַ לָעֵץ – עָנָף פּוֹרֵחַ, עַל הֶעָנָף קֵן-חֶמֶד וּבוֹ צִפּוֹר רוֹנֶנֶת. הַמֶּלֶךְ מֵת מִצַּעַר, וְהַמַּלְכָּה אָבָדָה, הַבַּד נִשְׁבַּר מִסַּעַר וְהַצִּפּוֹר נָדָדָה. הֵיכָן סוּלָם גָּבֹהַּ שֶׁלַּמָּרוֹם יַגִּיעַ? הֵיכָן חָכָם בָּאָרֶץ, יִמְנֶה כּוֹכְבֵי-רָקִיעַ? אֵיפֹה חָכָם לִמְצֹא-לִי אֲשֶׁר יִסְפֹּר פְּצָעַי? אֵיפֹה יוֹדֵעַ-חֹלִי יִרְפָּא לִבִּי דַּוָּי?מפי אבי שמעתי המעשייה ילדי המעשייה מתחלת במלך יהודי. נומה נומה מחמדי נומה עוללי הייתה לי אהבה ואין אוי למזלי. היה בארץ מלך מלכה הייתה למלך ולמלכה שדה כרם נומה נומה בני. בכרם עץ צומח לעץ ענף פורח על הענף קן חמד ובו ציפור רוננת המלך מת מצער והמלכה אבדה הבד נשבר מסער והציפור נדדה היכן סולם גבוה שלמרום יגיע? היכן חכם בארץ ימנה כוכבי רקיע איפה חכם למצוא לי אשר יספור פצעיי איפה יודע חולי ירפא לבי דוויי

מקור: "140 פאלקסלידער [שירי עם]", גיטלין, ורשה, 1930, עמוד 17-18