מילים: יהושע פלוביץ
(תרגומים/נוסחים עבריים נוספים למקור זה)
תרגום: אברהם לוינסון (לחנים נוספים לתרגום זה) לחן: אברהם משה ברנשטיין כתיבה (בשפת המקור): תרס"ג 1902 תרגום: 1945
|
מקהלת הפועלים על שם צדיקוב, הלל (אילקה) רוה 
עיבוד: יצחק (זיקו) גרציאני
שנת הקלטה: 1963 מתוך המופע "אנו נהיה הראשונים", שירי העליות הראשונות, יום העצמאות תשכ"ג. בגרסה זו מושר תחילה הבית הראשון ביידיש, ולאחריו שני הבתים העבריים האחרונים. נכלל בתקליט: אנו נהיה הראשונים: שירי העליות הראשונות. תקליט 1. |
חבורת שהם 
מקור: תקליטור "הבה נשירה"(חבורת שהם)
בגרסה זו מושר תחילה הבית הראשון ביידיש, ולאחריו הבית הראשון בעברית עם הפתיחה המקובלת (ר' פרטים בהערות גרסת המילים), וכן שני הבתים העבריים האחרונים.
נכלל בתקליטור: הבה נשירהמתוך דברי אליהו הכהן, סיפורו של שיר השבועה, חדשות בן עזר 279:
הביצוע הפומבי הראשון והבלתי נשכח של השיר הזה היה בקונגרס הציוני השישי שנערך בשנת 1903 בבאזל. זה היה "קונגרס אוגנדה" המפורסם, שבו נדונה ההצעה שפילגה את באי הקונגרס: מן העבר האחד עמדו מצדדי אוגנדה, שכללו אוטונומיסטים, טריטוריאליסטים, אוגנדיסטים, בונדיסטים, מרכסיסטים, סוציאליסטים ועוד מיני XXX'סטים, ומן העבר השני ניצבו "ציוני ציון", שהיו המיעוט בין הצירים. על מה שהתרחש באולם הקונגרס נמצאות בידינו שתי עדויות נפרדות של יוסף קרול ויעקב נחמנסון, שניהם עדי ראייה שנכחו במקום.
אולם הקונגרס היה כמרקחה. מצדדי אוגנדה קראו קריאות זעם לעבר "הפלשתינאים", מצדדי ציון. ההמולה הייתה מלווה בצעקות ובבכי, ותוך כדי חילופי הדברים הבוטים התפרצו אל הבמה צעירים שנימנו עם תנועת ה"בונד" וניסו לעקור ממקומו את הדגל הלאומי ולהסירו מן הבמה. באותו רגע זינק לעברם מיכאל הלפרין, איש העלייה הראשונה שהגיע לקונגרס כנציג "פועלי ציון" בווילנה, האיש שעוד בימי חייו היה לאגדה, וחילץ בכוח את הדגל מידי חוטפיו. "כאשר סערת הרוחות הגיעה לשיאה," – מעיד יוסף קרול – "ואיש לא יכול עוד לשמוע את דברי רעהו, עלה לפתע מיכאל הלפרין על השולחן, שעמד לפני בימת הקונגרס, ופתח בשירת 'השבועה'. קולו האדיר גבר על הרעש וההמולה, עיניו היוקדות ותלתלי המשי היורדים על כתפיו עשו רושם גדול על הנוכחים. דומה היה עליהם, כאילו הופיע לנגד עיניהם נביא קדמון. לא יצאו דקות אחדות והקונגרס כולו הצטרף לשרים את שירת 'השבועה'. הקונגרס עמד על רגליו ומעיני רבים מבאיו זלגו דמעות."
עד כאן ציטוט העדויות ממקור ראשון.
מיכאל הלפרין היה זה שנתן לתנועת "פועלי ציון" את שמה, לאחר שקמה עם איחודה של האגודה הציונית "דגל ציון" עם אגודת העובדים "בני משה", וביוזמתו הוכתר שיר "השבועה" להמנונה של תנועת "פועלי ציון" בארץ. ככל הנראה הנציח מיכאל הלפרין את סיפור "השבועה" בזיכרונות שהחל לכתוב, אך למרבה הצער, שלשת הארגזים שהכילו את כל כתבי היד שלו, ביניהם שירי ילדים שכתב, עלו באש בקרב תל חי.
מחבר שיר "השבועה" הוא יהושוע העשיל פאלוביץ, מורה יהודי מווילנה. בזיכרונות שפרסם בשנת 1930 בארצות הברית, שאליה היגר, סיפר על נסיבות חיבור השיר. לדבריו נחה עליו ההשראה בבת אחת, והוא כתב אותו בהינף יד כאילו הוא מעתיק אותו ממקום אחר. ואכן, מבלי שפאלוביץ הודה בכך, קדמו לשירו לפחות ארבעה שירים שנקראו בשם "השבועה", וגם אם לא ממש העתיק מהם, דומה כי ניכרים בשירו כמה טביעות אצבע שלהם.כפי שהעיד בזיכרונותיו, חיבר פאלוביץ את שיר "השבועה" בט"ו בשבט תרס"ג – 1903 ומסרו לידי אהרונוביץ, איש "פועלי ציון" בווילנה. הלה התפעל כל כך מן השיר עד שהחל לקפץ ולרקד ולהעתיר על פאלוביץ מנשיקות פיהו. גם המנגינה לא איחרה לבוא. תוך זמן קצר התכנס ועד "פועלי ציון" והחליט למסור את השיר למלחין אברהם משה ברנשטיין, מי שהתנסה כבר בהלחנת שירי ציון כגון "על הררי ציון" של דוליצקי ו"עם עולם" של מאנה. השיר אמנם נועד להשמעה בנשף פורים הקרוב של אגודת "פועלי ציון" בווילנה, אלא שעוד לפני כן, תוך כדי החזרות של המקהלה, כבר החל השיר להתפשט בקרב פועלים ופועלות בליטא ולקנות לו מוניטין ותפוצה. כשהגיע ליל הנשף הצטרף הקהל לשירה וקידם את השיר בתרועות. עשר פעמים (!) – מעיד המחבר – שבה המקהלה ושרה את השיר. מיכאל הלפרין שנכח בנשף, הרעים בקול הבס שלו מעל כולם. אחרי כן קם ושילהב את הנוכחים בדברים חוצבי להבות על הנושא "השבועה".
בזה לא תם סיפורו של השיר. מאוחר יותר הוא היווה דוגמה קלאסית לכלל "כל המוסיף גורע". בשנת 1912, שנים אחדות לאחר שהתפשט השיר בליטא, ברוסיה ובכל רחבי העולם היהודי, החליטו יוצריו, פאלוביץ וברנשטיין, להעשיר נוסחו המקורי, גם במילים וגם בלחן, באמצעות הוספת פתיחה חדשה וכן פזמון שיושר כבית חוזר. הנוסח החדש פתח במילים: "מיר שווערען, מיר שווערען, מיר שווערען" ("אנו נשבעים, אנו נשבעים, אנו נשבעים"), נוסח שגור לעייפה בשירי השבועה הרבים שנפוצו אז.השינוי הנדוש הזה לא היטיב עם השיר. הוא לא היה דרוש כלל. הציבור לא נטה לאמץ נוסח חדש לאחר שהקודם השתגר, מה עוד שהתוספות הצביעו על השפעה מובהקת מתוך שירים אחרים, שברובם היו שירים מעמדיים של תנועת ה"בונד" האנטי ציונית. פאלוביץ הדפיס את הגרסה החדשה עם המילים והתווים הנוספים בשירון מיוחד שיצא בארצות הברית בשנת 1918, אך הנוסח החדש לא נקלט ולא הושר, לא בתפוצה היהודית ולא בארץ [ב"חדשות בן עזר" מובאת גם התוספת הזאת] שיר "השבועה" המקורי הוא שעמד במבחן והושר מאז ועד היום, ללא גוזמה, בפי מיליוני יהודים, בהם גם כאלה שלא זכו להגיע לארץ.
לשיר תריסר תרגומים לעברית, בהם תרגומיהם של שמואל גלב, של יוסף מזל, של פסח קפלן, של יצחק בן צבי, תרגום אהרון זאב בן ישי, תרגום ב. שמשוני ו[המוצלח מכולם] תרגום לוינסון [משנת] 1945, הוא התרגום שבדף הנוכחי. [ראו להלן הפניות לכל התרגומים הזמינים באתר]
בהתכתבות של זֶמֶרֶשֶׁת עם אליהו הכהן (מפברואר 2016) הוסיף אליהו שאת תרגומו של לוינסון יזם פרופ' שמואל אייזנשטדט (1970-1886), שכתב על השיר בספרו "פרקים בתולדות תנועת הפועלים היהודית" (הוצ' מרחביה, תש"ד, עמ' 103-104 עוסקים בשיר). במקומות שונים ברשת מיוחס הספר בטעות לפרופ' שמואל נח אייזנשטדט (2010-1922), השייך לדור מאוחר יותר.
עדות נוספת על הביצוע בקונגרס הציוני השישי נדפסה בספרו של יעקב בן יעקב יערי-פולסקין "חולמים ולוחמים", עמ' 176 במהדורת תש"ו 1946 (המהדורה הראשונה מתרפ"ב 1922):
[מיכאל] האלפרין ידע לזמר יפה . . . בזמרתו הרגיע פעם את כל הקונגרס הציוני, הקונגרס השישי. הדבר היה בהיכנס חברי הפראקציה הציונית הרוסית, ה"בוכים", אל אולם הישיבה עם מחאתם נגד עניין אוגאנדה. היושב-ראש צלצל, דפק בפטישו, אבל בהכל עמלו לא יכול להתגבר על השאון. הוא אמר לנעול את הישיבה, וגם זה אי-אפשר היה בגלל המהומה הכללית. מיכאל האלפרין נוכח בקונגרס כציר פועלי-ציון מרוסיה, היא לבהוש כמובן חולצה אדומה, כדי לעשות הפגנה לציונות הפרולטארית. דמותו האופיית הבולטת, שערותיו הארוכות, זקנו הגדול וחולצתו האדומה משכו אליו את העיניים. בראותו שד"ר הרצל וולפסון אינם יכולים להשקיט את הקונגרס, עלה האלפרין על השולחן הגדול לא רחוק מהבמה ומעומק לבו החל לשיר את שיר "השבועה" [. . . ] והנה ראו! - לקול השירה הלך והתמעט הרעש עד שנשתתקו הכול באולם. דממה שררה באולם זמן-מה, עד אשרהנאספים התאחדו עם השר וגמרו אתו יחד את שיר "השבועה" וכך ננעלה הישיבה.
מידע נוסף ועדויות על זִמרת השיר מביא הגולש מיכה כרמון:
על פי עיתון "דבר" מיום 15.3.1938 (בכתבת הספד על יהושע פלוביץ) חיבר פלוביץ את ההמנון של "פועלי ציון" שהיה נפוץ בכל תנועות ארץ ישראל העובדת בכל ארצות הגולה בשנת 1903.
ברוסיה עצמה אסור היה לפרסם את השיר בהוראת הצנזור בווילנא אשר מצא אותו מהפכני מדי, אולם בשנת 1906 יצא פלוביץ לאמריקה שם פרסם אותו ב"קובץ שירי ציון" ובמקומות נוספים וכך הודפס שוב ושוב ונתפרסם ואף חלו בו שינויים שונים. פלוביץ ניסה את כוחו בכתיבה נוספת אך לא הצליח בכך. בבלטימור המשיך לחיות את חיי הארץ, התגעגע אליה ושאף לעלות אך לא הגשים את שאיפתו.
את הלחן לשיר חיבר החזן המפורסם מבית הכנסת "טהרת קודש", אברהם משה ברנשטיין, אשר קיבל גם השכלה מוסיקלית נרחבת. ברנשטיין עסק בחינוך מוסיקלי, ארגן מקהלות ולימד (ראה ספרו של יצחק ברוידס, "וילנה הציונית ועסקניה" משנת 1939). אחת מעבודותיו החשובות היה קובץ גדול של מנגינות ושירים עממיים שאסף במשך שנים והוציא בווילנה בשנת 1927. בנו היה המלחין הישראלי אביאסף ברנשטיין.
יצחק ברוידס מספר בספר זיכרונותיו על השיר:
בשנת 1902 הגיע שבתַי דייטש מעיירתו לווילנה להשתלם בלימודים. בהשפעת חברים נכנס ל"פועלי ציון" והוטל עליו לארגן קבוצות ולנהל פעולות תעמולה. באותו הזמן השתתף במקהלתו של ברנשטיין "טהרת הקודש", וכדי לרכוש את הלבבות יסד מקהלה מחברי "פועלי ציון" ולימד אותם לרוב שירים שכתב ביידיש פרץ הירשביין והלחין א.מ. ברנשטיין. בשנת 1903 ארגנו דייטש ואלכסנדר זייד קונצרט באולם "מענגי שבת"; המקהלה והנאספים הסתדרו בצורת חתונה ובפעם הראשונה הושר שיר "השבועה" שחיברו פלוביץ וברנשטיין.
אלכסנדר זייד מספר בזיכרונותיו (שתורגמו על ידי המשוררת רחל ופורסמו בעיתון "דבר" ב-24.4.1929) כי לאחר שעלה ארצה, יצא עם חבריו לטיול גדול לירושלים ולירדן. לפני צאתם לדרך שרו כולם את שיר "השבועה".
בעיתון "השקפה" מיום 31.10.1906 מתואר ביקור בפתח תקווה שערכו בחוה"מ סוכות באותה השנה קרוביו של ויסוצקי יחד עם מייסד "בצלאל" בוריס שץ. ישבו הפועלים והאורחים על הגורן ולפתע עלתה הלבנה מהרי אפרים, ואז קמו כולם כאיש אחד ושרו את "שיר השבועה". שץ כל כך התרגש עד שביקש שישירו שוב את השיר. לאחר מכן הדליקו מדורה ורקדו ושרו עד שתיים לאחר חצות.
השיר שימש כהמנון לתנועות הציוניות עוד שנים רבות: ב"דבר" מיום 8.7.1925 מתוארת עליית עולים לרכבת בוורשה, כאשר שיר "השבועה" מצוין בין השירים שהושמעו.
אחד השירים שנכתב לזיכרו של אלכסנדר זייד נקרא אף הוא בשם "השבועה", ובמשפחתנו (חמותי הדסה ברלינסקי, הייתה אחייניתה של צפורה זייד) משערים כי זהו שיר המשך לשיר המקורי. קראו עוד במאמרנו המשפחתי על אמי ועל הדוד אלכסנדר זייד (קובץ PDF).
תרגומים נוספים לשיר:
- תרגום שמואל גלב
- תרגום יוסף מזל
- תרגום פסח קפלן
- תרגום יצחק בן צבי
- יש עדות שהשיר זומר גם בקונגרס השביעי (1905) - ראו בדף השיר בתרגום שנדפס בעיתון "החיים והטבע". בפרוטוקולים של הקונגרסים השישי והשביעי, שיצאו לאור בגרמנית, אין זכר לביצוע השיר.
- ראו את השיר גם בתרגום נוסף שאותר במחברת הפרטית של רבקה פיינשטיין.
וידיאו:
- ביצוע מתוך "שרתי לך ארצי": בית ביידיש ואחריו עוזי מאירי וחבורת רננים בעברית
- נגה אשד ואביתר מזֶמֶרֶשֶׁׁת שרים את השיר עלי קברו של מיכאל הלפרין (בית אחד ביידיש ושלושה בעברית)
בשנת 2019 נכלל השיר (בית ראשון) בהצגה "מניה: אגדה בחייה", סיפור חייה של מניה שוחט.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
- השבועה (המנון פועלי ציון) (מתרגם לא ידוע) (באותו לחן)
- השבועה (המנון פועלי ציון) (תרגום גלב) (באותו לחן)
- השבועה (המנון פועלי ציון) (תרגום יוסף מזל) (באותו לחן)
- השבועה (המנון פועלי ציון) (תרגום פסח קפלן) (באותו לחן)
מקור: "קובץ מנגינות ל37 שירים ציוניים בעברית, שרגונית, גרמנית ופולנית", ציון, נדבורנה, 1906, עמוד 23-24
זה נוסח לחן קרוב לנוסח שנקלט בציבור והוקלט בביצועים מקצועיים. בתיבה 4 יש הבדלים.
מקור: "אוצר נגינות ישראל כרך 9; Thesaurus of Hebrew Oriental Melodies: Folk Songs of the East European Jews", Friedrich Hofmeister, Leipzig, 1932, עמוד 107