אברהם ברושי

נולד במוסקבה ב-1923 בשם אברהם איטֶנבֶּרג ועלה לארץ בגיל שנתיים. למד בתיכון "גאולה" ואח"כ עבד כפקיד בבנק התעשייה בת"א, אליו חזר אחרי שירותו הצבאי. באותו בנק עבד גם מלחין מתחיל, סַשָׁה אבּרמוֹביץ', הלוא הוא אלכסנדר ארגוב.

אברהם הצעיר החל לכתוב שירים ופזמונים באמצע שנות ה-40 תחת השם "ברושי", אותו קיבל ממורהו בביה"ס היסודי, יהודה בורלא. כתיבתו התרכזה בפזמונים ובגירסאות עבריות ללהיטים (שנקראו אז שלאגֶרים) שהגיעו מחו"ל, מסרטים ומתקליטים של גדולי הזמרים באמריקה ובאירופה. בין כותבי התמלילים הנוספים באותן שנים ניתן לציין את: מרים תמיר, אַניטה לימור, מֹשה קוֹטלֶר ועזרא לַהַד.

כתיבת התמלילים נעשתה, בדרך כלל, לפי בקשות של חברות התקליטים שהיו אז:
"הד ארצי", "מָקוֹלית" ו"יִשׂראפון" וכן עפ"י הזמנות המלחינים ומנהלי תזמורות למוזיקה קלה ולריקודים, ביניהם: פנחס אריאל (בּוּבּי פנחסי), הֶנרי גוֹלד-זהבי, פּאוּל קוֹסְלה, סֶם סָמֶלי, רוֹמָן מֶסינג, דן רַנדוֹלף, עמוס יוּסטֶר, סַנדוֹ פֶרארוֹ, עֶגָן אֶדמוֹנד, ג'ורג' ואל (שהקים את תיאטרון "דו-רה-מי" אחרי קום המדינה), דוּצי קַרלוֹ, הֶנרי צֶלנֶר ומרדכי אוֹלָרי-נוֹז'יק. חלק גדול משלאגרים אלה הושמעו בבתי הקפה בת"א, ביניהם: "נוגה" (ברחוב פינסקר, שם ניגנה תזמורתו של גולד-זהבי), "פּילץ", "גינתי-ים", "פינגווין (שם ניגנה תזמורתו של מרדכי אולרי-נוז'יק), "סמדר" וקפה נוּסבָּאוּם, שרובם נמצאו בטיילת על שפת הים, וכן בבימות הקלות "לי-לה-לו" ו"דו-רה-מי".

רוב השירים הוקלטו והושמעו מפי גדולי זמרי הזרם ה'סלוני', ביניהם: שמשון בר-נוי, יפה ירקוני, ישראל יצחקי, לילית נַגָּר, פרֶדי דוּרָה, אלכסנדר יהלומי (שהצטיין גם כמנחה, שנקרא אז קוֹנפֶרַנסיֶה), דורותֵיאה ליבּיוּ, גֶ'טה לוּקָה, יוסף גוֹלַנד, רוברט הֶלֶנס, רות מימון ואחרים.

במקביל לאלה, היו זמרים, שלא היו מזוהים עם ה'סלוניים', ושרו בעיקר שירי ילדים ושירי ארץ ישראל: חנה אהרוני, שרונה אהרון (אימו של דייויד ברוזה), מרים אביגל, שולמית ליבנת, טובה פירון, וכמובן שושנה דמארי.  פזמונים ושלאגרים בשנות ה-40 וה-50 נדפסו עם תווים, ולעתים גם עם המלים בשפה המקורית, בהוצאות לאור של אז: "טריאוֹלָה", "דרום", "אילן" ו"גיל-רון" שהייתה שייכת לבּוּבּי פנחסי.

ראשון שיריו של ברושי היה "קסמייך כינרת", שנכתב בינואר 1945, ובתקופת חיזוריו אחרי חברתו שולה כתב את "הבה נטיילה שולה", בינואר 1946 – את שניהם הלחין בובי פנחסי.

עיקר כתיבתו של ברושי כללה גירסאות עבריות לשלאגרים של גדולי הזמרים מחו"ל, ביניהם "הקֶסֶם השחור" (דצמבר 1951), "אל תיקח הכול ללב" (נובמבר 1953), "נשיקת שלהבת" (Kiss of Fire, פברואר 1953), "לימון לימונֶרו" (אפריל 1953), "ירח אדום" (Luna Rossa, יולי 1953), "עגילי זהב" (יולי 1950), "צ'אוּ צ'אוּ בַּמבּינה, (אפריל 1959), "סֶה סי בּוֹן" (נובמבר 1950), "דומינו" ו"ליל מנוחה איירין"(פברואר 1952) ורבים אחרים.

את רוב שיריו המקוריים של ברושי הלחין בובי פנחסי, ביניהם "קרה זה רק הפעם" ו"אלישבע". כן כתב פזמונים לתיאטרון הסטירי "לי-לה-לו", לתכניות: "הילוּלַילה" ו"זהירות, הדרך בתיקון" ולהצגות מוזיקליות בבימה הקלה "דו-רה-מי".

ברושי כתב קרוב ל-200 שירים ופזמונים, ביניהם גם שירי ילדים ידועים, המושרים עד היום: "לדוד משה הייתה חוה", "הכלבלב הפיקח", "יום הולדת עליז" (Happy Birthday) וכן מילים לריקודי ילדים: "ימינה ימינה" ו"חיל פרשים אנו" ועוד.

ראוי לציין, שהשירים המזוהים עם הזרם ה'סלוני', שנחשב לצעיר וחדשני בקרב הדור הצעיר והאוכלוסייה העירונית והבליינית של ראשית המדינה, נדחו ע"י תנועות הנוער החלוציות ואנשי ההתיישבות העובדת ונחשבו לאסורים לשירה ולהשמעה.

אברהם ברושי נושא תואר "יקירי אקו"ם" וגר בת"א.

הביוגרפיה מאת נחומי הרציון

האזינו כאן לתכנית בגלי צה"ל עם אברהם ברושי לרגל יום הולדתו התשעים (2013).